היכן נולד האופי

החצר

האוניברסיטה המרכזית של הבאקואי היא החצר שלו. כאן למדו להתיידד, לחלוק, להתווכח ולהשלים, לחיות לצד השונה ולראות בכך דבר טבעי.

החצר הבאקואית אינה רק המרחב שבין הבניינים אלא מוסד חברתי שלם: מטבח ריחות משותף, בורסת חדשות, מגרש משחקים ואולם לחתונות ולאבלות בעת ובעונה אחת.

החצר

שכנות מעל ללאומים

בחצר חיו משפחות מעמים ואמונות שונים, אך הגבול עבר לא ביניהם אלא בין «שלנו» ל«זרים» — וכל השכנים היו שלנו. מחלה, חתונה או צרה אצל אחד הפכו לעניין של כל החצר.

מפתחות השאירו אצל השכנים, ילדים האכילו בכל דירה, והמבוגר בחצר היה בעל סמכות יותר מכל בוס. כך נולדה אותה תחושת הסולידריות הבאקואית.

קוד החצר

כללים בלתי כתובים

הכנסת אורחים

אורח יואכל עד אפס מקום, גם אם המארחים אינם עשירים — אחרת אי אפשר.

כבוד למבוגרים

מילתו של המבוגר בחצר שוקלת יותר מכל תקנון.

תחושת סולידריות

צרת השכן היא צרת כולם; עומדים איתן למען שלנו.

שש-בש ותה

שולחן, לוח וכוס תה «ארמודו» — עליהם נשענת כל דיפלומטיית החצר.

החצר

תה, שש-בש ודיפלומטיה

כל ענייני החצר החשובים הוכרעו על כוס תה ומשחק שש-בש: פייסו את הרבים, שידכו, סגרו עסקאות. זו הייתה צורה משלה, חמה מאוד, של דיפלומטיה.

חצרות רבות כבר אינן, רבות השתנו — אך הבאקואים נושאים את רוח השכנות בתוכם ומשחזרים אותה בכל מקום שאליו הם מגיעים.

דמות החצר כאן מורכבת וחמה. היא מתארת את רוח השכנות הבאקואית, לא כתובת מסוימת.